מבט על ארבעת המינים והמלווה מלכה שהצילה

באחת מלילות חוה"מ סוכות בשנות הלמ"דים [=השבעים למניינם] נכנס יהודי מבורו-פארק לבית מדרשו של הרבי וסיפר בהתרגשות גדולה:
הייתי פה לפני כשבועיים, במוצאי שבת שובה. לחלוקת "כוס של ברכה" מידו של הרבי לכבוד ראש השנה*.
כשהגיע תורי מזג לי הרבי יין ושאל "אכלת כבר מלווה מלכה"? עניתי בשלילה. והרבי השיב: "אז כדאי מאוד שתטול ידים למלווה מלכה, זה סגולה לכמה עניינים ובפרט לשמירה, כפי שנאמר בזמירות של מוצאי שבת "אל תירא עבדי יעקב".
כמובן, שמעתי בקול הרבי ואכלתי מלווה מלכה.
והנה, בחג הראשון של סוכות התארחו אצלינו בני הנשוי ומשפחתו המתגוררים במונסי ובדרכם חזרה במוצאי החג נקלעו לתאונת דרכים קשה. הרכב שלהם נמעך לגמרי, ובניסי ניסים אף אחד לא נפגע בצורה רצינית. השוטרים שהגיעו למקום התקשו להאמין שכל המשפחה היתה ברכב המעוך.
כשהצליחו לפנות את החפצים מתוך הרכב, הוציאו משם סידור, כולו מקומט, והנה איזה דף מבצבץ מתוך הסידור – דף הפיוט "אל תירא עבדי יעקב" מזמירות מוצאי שבת...
(שמעתי מהרב ירחמיאל טיליס בהתוועדות שבת שובה השנה, ב"היכל מנחם מענדל" מרום כנען, שקרא את הסיפור בעתון כפר חב"ד, שלהי שנת תשס"ח)

*) כאשר ר"ה היה חל בימי חמישי ושישי היתה מתקיימת חלוקת ה"כוס של ברכה" (בעיקר) במוצאי שבת שובה, ג' תשרי. ואם כן מדובר כנראה בשנת תשל"א או תשל"ד.

סוכה עם הכשר של 'שר הפנים'

פעם, בחול המועד סוכות, באו גדולי מז'יבוז' לביקור בסוכתו של מורנו הבעש"ט.
בראותם כיצד נבנתה הסוכה – טענו שהסוכה פסולה. וגם לאחר שהבעש"ט התווכח איתם להוכיח שסוכתו כשרה לא קיבלו את דעתו.
הרכין הבעש"ט את ראשו על ידיו הק' בדביקות למשך זמן, ואז פתח את ידיו ונמצא שם פתקא שבה נכתב "סוכת רבי ישראל כשרה היא" וחתום עליה מט"ט [המלאך מט-טרון] שר הפנים.
פיסת קלף זו הגיעה ברבות הימים לנכדו של הבעש"ט, הרה"ק בעל דגל מחנה אפרים, וכאשר מישהו היה חולה רח"ל היה משתמש בה לרפואתו.
ובכל אותה התקופה לא נפטר אף יהודי בסביבה. עד שיום אחד נעלם הקלף, ואמר בעל דגמח"א שהעובדה שלא היתה אפשרות של היפך החיים במחנו לא היה סדר הרצוי – לכן נטלו ממנו את הקלף.
(ספר בעש"ט על התורה סוכות בתחילתו וש"נ. הובא בתורת מנחם חמ"א עמ' 86, חמ"ח עמ' 94. וראה בהמשך למטה ביאור הרבי על הסיפור)

~~~
ביאור הסיפור הנ"ל
בשתי הזדמנויות (סוכות תשכ"ה ותשכ"ז) סיפר הרבי את סיפור הבעש"ט הנ"ל וביארה בשני אופנים שונים [אנו נביא את תמצית הביאור מתשכ"ז].
הרבי הקשה שלכאורה אינו מובן:
א) כיצד יתכן שהבעש"ט שהיה למדן גדול ביותר בתורה* לא היה יכול לנצח את גדולי מז'יבוז' ולהוכיח להם שסוכתו כשרה על פי דין?
ב) קיום המצוות אצל הבעש"ט בוודאי היה באופן של "מהדרין מן המהדרין", ואיך ייתכן שסוכתו תהיה במצב כזה שיהיו דעות לפוסלה? ואף לאחר אישור של מט"ט שר הפנים**, הרי בוודאי אינה באופן של הידור מצוה?!
ג) ביותר קשה הדבר, שהרי מצוות סוכה היא מצוה כללית, שבאה בהמשך לעבודת התשובה דיוהכ"פ ונוגעת לכל השנה כולה. והרי אפילו יהודי פשוט משתדל להדר בענייני תומ"צ, ואיך יתכן שהבעש"ט, נשיא החסידות בדורו ובכל הדורות שלאחרי זה, ישב בסוכה כזו שלדעת כל גדולי מז'יבוז' אינה כשרה, ועד שיש צורך שמלאך יעיד על כשרותה?!
ד) קושיא זו מתחזקת ע"פ דברי הגמרא (חולין לז, ב) בנוגע לדברי יחזקאל (ד, יד) "נבלה וטרפה לא אכלתי", "לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם" (שנולד בה ספק והוצרך לשאול לחכם להתירו – רש"י), היינו אע"פ שמדובר בבשר שהחכם הורה להתירו – לא אכל ממנה. ואיך יתכן שהבעש"ט ישב בסוכה שכל גדולי מז'יבוז' אומרים שאינה כשרה, שזה גרוע שלא בערך מ"בהמה שהורה בה חכם"?!

נקודת ההסבר בזה:
מכיוון שבזמן הבעש"ט היו הרבה יהודים פשוטים, שסוכתם היתה בנויה בצורה שהיו בה כמה 'שאלות' אם היא כשרה – לכן בנה גם הבעש"ט סוכה כזו שמלכתחילה היתה נראית פסולה, אבל אח"כ יעידו מלמעלה שהיא כשרה, וכך 'יעלה' הבעש"ט את כל הסוכות הרעועות של מז'יבוז' – כיוון שיצא 'פסק' שגם כשיש כמה שאלות וכו' הרי זו סוכה כשרה ומגינה עליהם כו'.

ביאור העניין ע"פ חסידות:
ידועים דברי המדרש (תנחומא אמור כב) על הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון" שחג הסוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות", כלומר שאחרי המחילה וסליחה ביום הכיפורים אין אצל בנ"י עניין של חטא ועוון, וגם בימים שבין יוהכ"פ לסוכות "כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו", ורק כשמגיע חג הסוכות יכול להתחיל עניין של עוון.
ועל זה מגיעה הסוכה – להגן מעניין החמימות, היינו מההתלהבות בענייני העולם, שעליה נאמר "וחם הוא אבי כנען" (כמבואר בחסידות שזה נמשך ממ"ח צירופים אחרונים דשם הוי'ה).

ומזה מובן ההבדל בין ר"ה ויוהכ"פ לחג הסוכות:
בר"ה (ויוכ"פ) נאמר "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", היינו שבנ"י הם במצב שלמעלה מהתחלקות מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך גו'". אבל בחג הסוכות שאז מתחילה העבודה עם עצמו (שלילת עניין החטא) – הרי אז יש כבר חילוקי דרגות, כך שאינה דומה הסוכה של "ראשיכם שבטיכם" לסוכתם של "חוטב עציך" ו"שואב מימיך" – כי העבודה (שלילת החמימות כו') אצל ראשיכם שבטיכם היא ביתר הידור מאשר אצל חוטב עציך כו'.
ולכן מסר הבעש"ט את ה"הידור מצוה" שלו והשפיל את עצמו לירד לסוכה של "חוטב עציך" ושואב מימיך", כדי לפעול שגם להם תהיה סוכה כשרה ותצילם מעוון כו'.
ובזה הראה הבעש"ט לגדולי מז'יבוז' כיצד צריך להתנהג מנהיג ישראל אמיתי שמשפיל את עצמו, ועד שהוריד והמשיך גם את מלאך מט"ט (כיון שזהו ע"פ תורה), כדי לעשות טובה ליהודים פשוטים.
•
וזוהי ההוראה לכל אחד מישראל:
אמנם לא כל אחד יכול לפסוק לעצמו אימתי יכול לוותר על הידור מצוה, מאחר שאינו יודע מה מותר כו', אבל ישנה ההוראה הכללית: שאף שיהודי צריך לחשוב גם על עצמו, שהרי "אדם קרוב אצל עצמו", "ומבשרך לא תתעלם", אעפ"כ לפעמים צריך לוותר על ההידור, באופן המותר ע"פ תורה – כדי שעל ידי זה תהיה טובה ליהודי ברוחניות.
ואשרי חלקם של אלו הנשמעים לבעש"ט ותלמידיו, ולתלמידי תלמידיו עד דורנו זה.

שבת שלום וחג שמח!

מבוסס על: התוועדות יום ב' דחה"ס ה'תשכ"ז סעיף ז-יא (תו"מ תורת מנחם, חלק מח עמ' 94 ואילך). חלק מתוכן הקושיות מהתוועדות יום ב' דחה"ס ה'תשכ"ה (תו"מ חלק מא עמ' 86 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "המאור שבמועדים – חג הסוכות" בעריכת דודי הרב יעקב הלוי הורוביץ והרמ"מ הלפרין (הוצ' היכל מנחם תשע"ט) עמ' נב ואילך.